החלטה בתיק בר"ע 22329-08-12

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (בל 33658-04-12; השופטת יפה שטיין) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.3.2012 (להלן: הוועדה).

2.     המבקש, תומך תקשורת במקצועו, נפגע בתאונה ביום 24.2.2011, עת הרים שני מחשבים. התאונה הוכרה על ידי המשיב (להלן: המוסד) כתאונת עבודה.

3.     הוועדה הרפואית לעררים קבעה למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 15% בגין חבלה בצוואר ו-10% נכות בגין החבלה בעמוד שידרה מותני. הוועדה ניכתה מאחוזי הנכות שנקבעו למבקש 5% נכות בגין מצב קודם בצוואר, ו-2.5% בגין מצב קודם בגב.

4.     המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טען בתמצית, כי: אכן התלונן בעבר על כאבים בגב התחתון ובצוואר, אולם רופא המשפחה כלל לא מצא מקום להפנותו לרופא אורטופד. בדיקות שעבר הצביעו על ממצאים תקינים, וממילא מצבו עובר לתאונה לא הצדיק מתן נכות כלשהו; הועדה ניכתה מצב קודם מבלי להפנות לסעיפי הליקוי הרלוונטיים שאמורים היו להקנות לו אחוזי נכות לפני התאונה.

5.     מנגד, טען המוסד בתמצית כיהוועדה ציינה באופן מפורט מספר רב של מסמכים רפואיים העוסקים בעברו הרפואי של המבקש הן בגב (לומבגו) והן בצוואר (כאבים מקרינים ליד),  וכן ציינה את סעיף הליקוי בגינו היא סבורה כי יש לנכות מצב קודם. לפיכך צדקה הוועדה בכך שניכתה מצב קודם, וכי הניכוי נעשה בהתאם לפסיקה.

6.     בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקשוקבע, כי מתוך המסמכים שהוצגו ושעמדו בפני הוועדה, ניתן ללמוד כי המבקש אכן טופל על ידי רופאיו במשך שנים בגב ובצוואר, נשלח לטיפולי פיזיותרפיה, ואף קיבל מדי פעם תעודות מחלה בשל אי יכולתו לעבוד; הוועדה ראתה את שלל המסמכים המעידים על קיומה של בעיה קודמת, ציינה תאריכים של מסמכים רפואיים העוסקים בעברו הרפואי של המבקש הן בעניין גב והן בעניין הצוואר, ובכך מילאה הוועדה את חובתה להצביע, על סמך נתונים מוכחים, מה היה המצב הקודם.

7.     בבקשת רשות הערעור טוען המבקש בתמצית את הטענות הבאות: בית הדין האזורי שגה באופן בו פירש את הלכת מרגוליס (דיון נג/46-01 מרגוליס יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו, 364 (1994) (להלן: הלכת מרגוליס); תלונותיו של המבקש ביחס לכאבי גב תחתון היו במשך תקופה קצרה בלבד של מספר חודשים, והממצא שנקבע על ידי רופא משפחה, ולא רופא אורטופד שמדובר בכאב גב מותני; גם ביחס לתלונות על כאבי צוואר וגב עליון שהתפרשו על פני תקופה ארוכה יותר, האבחנות היו שמדובר בכאבים בצוואר ובצוואר תפוס; בית הדין טעה כאשר ייחס למסמכים שהמציא המוסד "ממצא מוכח המצדיק קביעת נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים".

8.     לאחר עיון בבקשה, בהחלטת הוועדה מיום 4.3.2012, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר בתיק, אני מחליט לדחות את הבקשה.

9.     הכלל שנקבע בפסיקה לעניין "ניכוי מצב קודם" הוא, שאם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף (הלכת מרגוליס לעיל).

10. במקרה הנוכחי, הוועדה פרטה באריכות רבה את המסמכים עליהם בססה את קביעתה כי יש לנכות מצב קודם לרבות צילומי CT ו EMG המצביעים על פגימות בעמוד השדרה הצוארי והמותני. ממסמכים אלו גם עולה, כי המבקש אכן טופל על ידי רופאיו במשך שנים בגב ובצוואר, ואף נשלח לטיפולי פיזיותרפיה, וקיבל מדי פעם תעודות מחלה בשל אי יכולתו לעבוד. הוועדה גם ציינה את סעיפי הליקוי הספציפיים בגינם הופחת מצב קודם בצורה מינימאלית מתואמת, ונימקה את מסקנתה כי יש לנכות מצב קודם בהרחבה. בכך מילאה הוועדה את הוראות החוק והפסיקה ביחס לניכוי מצב קודם. המסקנה המתבקשת היא אפוא, כי לא נפלה כל טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי, ולכן דין הבקשה להידחות.

11. סוף דבר - הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"א טבת תשע"ג (03 ינואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.